תשרי, חשוון ואדר: מאיפה הגיעו שמות החודשים העבריים ומה הם אומרים
השמות שאנחנו משתמשים בהם לחודשים הגיעו מבבל. סיפורם של שמות החודשים, הלוח העברי והשנה המעוברת.
רוב הישראלים יודעים לומר מתי חל ראש השנה או פסח, אבל מעטים עוצרים לשאול מאיפה הגיעו השמות תשרי, ניסן או אלול. מתברר ששמות החודשים העבריים אינם עבריים במקורם בכלל. הם הגיעו מבבל, יחד עם שבי ציון, והפכו עם הזמן לחלק בלתי נפרד מהתרבות היהודית. הסיפור שלהם הוא סיפור על שפה, אמונה, חקלאות ואסטרונומיה, ועל לוח שנה ייחודי שמשלב בין הירח לשמש.
בתנ״ך החודשים נקראו במספרים
בחלק הגדול של התנ״ך החודשים אינם נקראים בשמות אלא במספרים: ״החודש הראשון״, ״החודש השביעי״ וכן הלאה. החודש הראשון הוא חודש האביב, שבו יצאו בני ישראל ממצרים, ולכן ראש השנה של החודשים חל בניסן, אף שראש השנה של השנים חל בתשרי. זו הסיבה שבתורה יום הכיפורים נקרא ״העשור לחודש השביעי״.
בכמה מקומות בתנ״ך מופיעים שמות קדומים של חודשים, ככל הנראה כנעניים: חודש האביב, חודש זיו, חודש האיתנים וחודש בול. השמות האלה קשורים לעונות ולחקלאות. ״איתנים״, למשל, מתפרש כחודש שבו זורמים רק הנחלים האיתנים, שאינם מתייבשים, כלומר סוף הקיץ.
השמות שהגיעו מבבל
כבר חז״ל עמדו על כך ש״שמות החודשים עלו עמהם מבבל״. בתקופת שיבת ציון אימצו היהודים את שמות החודשים של הלוח הבבלי, ואלה מופיעים בספרים המאוחרים של התנ״ך: אסתר, נחמיה וזכריה. ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב, אלול, תשרי, מרחשוון, כסלו, טבת, שבט ואדר הם כולם שמות שמקורם באכדית, השפה של בבל ואשור.
לכמה מהשמות יש משמעות ידועה. ״תשרי״ קשור לשורש שמשמעותו התחלה, מה שמתאים לחודש שבו מתחילה השנה. ״מרחשוון״ פירושו בבבלית ״החודש השמיני״, וה״מר״ שבו התפרש בעברית כ״מר״, במובן של חודש בלי חגים, ומכאן הכינוי ״מר חשוון״. ״תמוז״ הוא שמו של אל בבלי, עובדה שעוררה לאורך הדורות דיונים פרשניים מעניינים.
לוח שמשלב ירח ושמש
הלוח העברי הוא לוח ירחי שמשי. החודשים נקבעים לפי מחזור הירח, שאורכו כעשרים ותשעה ימים וחצי, ולכן חודש עברי הוא בן עשרים ותשעה או שלושים יום. שנים עשר חודשים כאלה יוצרים שנה קצרה בכאחד עשר יום משנת השמש. אילו לא היה תיקון, החגים היו נודדים בין העונות, כפי שקורה בלוח המוסלמי.
אבל התורה מצווה לחגוג את פסח באביב ואת סוכות בעונת האסיף. לכן נוסף מדי פעם חודש שלם, אדר ב׳, ושנה כזו נקראת ״שנה מעוברת״. במחזור של תשע עשרה שנים יש שבע שנים מעוברות, וכך הלוח נשאר מתואם עם העונות לאורך זמן.
מקידוש על פי ראייה ללוח קבוע
בתקופת בית המקדש ואחריו, תחילת החודש נקבעה בפועל לפי עדים שראו את המולד, את הירח החדש, והעידו על כך בפני בית הדין בירושלים. בית הדין הכריז על ראש חודש, וההודעה נשלחה לקהילות באמצעות משואות ושליחים. מכאן נולד גם המנהג לחגוג יום טוב שני של גלויות, מחשש שההודעה לא הגיעה בזמן.
במאה הרביעית לספירה, לפי המסורת בימי הלל הנשיא, נקבע לוח מחושב וקבוע, שמאפשר לכל קהילה בעולם לדעת מראש מתי יחולו החגים. הלוח הזה, שמשמש אותנו עד היום, הוא הישג מתמטי ואסטרונומי מרשים, שמדויק להפליא גם אחרי יותר מאלף וחמש מאות שנה.
החודשים בעברית של היום
בישראל של המאה העשרים ואחת, רוב החיים מתנהלים לפי הלוח הגרגוריאני, אבל החודשים העבריים נשארים נוכחים מאוד. כמה מקומות שבהם הם מופיעים:
- חגים ומועדים, שנקבעים תמיד לפי הלוח העברי.
- ימי זיכרון לאומיים, כמו יום השואה ויום הזיכרון.
- ימי הולדת עבריים, שמשפחות רבות מציינות במיוחד בבר מצווה ובת מצווה.
- ימי אזכרה ויארצייט, שנקבעים לפי התאריך העברי של הפטירה.
- מסמכים רשמיים ועיתונים, שמציגים את שני התאריכים זה לצד זה.
גם בשפה עצמה החודשים הותירו חותם: ״משנכנס אדר מרבין בשמחה״, ״חודש אלול״ כמושג של חשבון נפש, ו״חשוון״ כחודש של חזרה לשגרה.
חודש אחר חודש: מה מסתתר מאחורי השמות
לכל אחד מהחודשים יש סיפור קטן משלו. ״ניסן״ מקושר במקור האכדי למילה שפירושה ראשית או התחלה, והוא אכן החודש הראשון במניין החודשים. ״אייר״ נקשר לעתים לאור ולפריחה של האביב, ובמסורת היהודית הוא נקרא גם ״חודש זיו״ על שם הזוהר של העונה. ״סיוון״ הוא חודש מתן תורה, ובבבל היה קשור לעונה שבה התבואה הבשילה. ״אב״ מתפרש כקשור לאבל או לפרי, ובמסורת קיבל את הכינוי ״מנחם אב״, מתוך תקווה לנחמה אחרי תשעה באב.
״אלול״ נקשר בפרשנות היהודית לראשי התיבות של הפסוק ״אני לדודי ודודי לי״, אף שמקורו הבלשני בבבל. ״כסלו״ הוא חודש החנוכה, ושמו הבבלי מופיע כבר בספר נחמיה. ״טבת״ מופיע במגילת אסתר, ושמו קשור כנראה לטבילה או לגשמים. ״שבט״ הוא החודש שבו מציינים את ראש השנה לאילנות, ובארץ ישראל המודרנית הפך לחג של נטיעות ושל שקדיות פורחות.
ולבסוף, ״אדר״ הוא כנראה הבולט מכולם בתודעה הישראלית, בזכות פורים ושמחת החודש. מקור השם אינו ודאי, ויש שקושרים אותו למילה שפירושה אדיר או חזק. בשנה מעוברת נוסף אדר שני, ופורים נחגג בו, כך שילדים שנולדו באדר ב׳ זוכים לפעמים לוויכוח משפחתי שלם על מועד יום ההולדת העברי.
לסיכום, שמות החודשים העבריים הם מזכרת חיה ממפגש בין תרבויות. הם מזכירים שהיהדות ידעה לאמץ השפעות מבחוץ ולהעניק להן משמעות חדשה, ושגם דבר יומיומי כמו תאריך בלוח מחזיק בתוכו אלפי שנים של היסטוריה. בפעם הבאה שתכתבו תאריך עברי, אולי תיזכרו שאתם מדברים, בלי לשים לב, מעט אכדית.
